קולט, סופרת, אמצא שנות השלושים של המאה העשרים בפריז נפגשת עם כל מיני מכרים, חברים אנשים אקראים ומעין מתעדת אותם, שואלת, לא מנסה להבין, אלא סוג של מקשיבה והכל סביב נושא אחד.

לאורך כל הקריאה בממואר הזה של לא הצלחתי שלא להשוות אותה ליצירה טלוויזיונית בת זמננו 'להרוס אותך' שהיא אגב סדרת מופת. גם בממואר וגם בסדרה, הגיבורות, הן הסופרת בעלת המעמד הצרפתייה והן הסופרת המתחילה הבריטית והשחורה בסדרה נבחנים מושגים של אהבה, תשוקה, מיניות וזהות. בהבדל אחד והוא הזמן 1936 לעומת 2020 הרבה דברים השתנו וגם לא מעט שעדיין לא.

קולט כמו מציירת קווים, יוצרת חריצים במפגשים שלה עם כל מיני דמויות מעניינות: אישה מבוגרת המנהלת רומן עם גבר הצעיר ממנה, משוררת לסבית, זוג לסבי, גבר הומו בן 70 החי עם אמו בת 100, היא שואלת שאלות ולצידן מציגה את הרעיונות המקובלים בחברה ונוצר דיאלוג מעניין של השקפות וזוויות ראיה.

"מן העבר השני של השמשה מתגלה טפח של פריז, תנועה דוממת, מחול של גחליליות מעל אגם אספלט. אני אפטפה אשליה קלת דעת של סכנה האורבת בלילה בחוץ, וביטחון השורר בין הקירות העתיקים, החמים מרוב סודות. תחושת הביטחון גוברת בהקשיבי לאיש המדבר: הנאה אנושית, התענוגות האנושית על האזנה לסיפורי פורענויות"

השפה אסתטית, קולט כותבת יפה מאד, התרגום טוב, יש לא מעט רגעים פואטיים בספר המעניין שלא ממהר להגדיר את עצמו לסוגה ברורה כמו מושאי הכתיבה.