במאחורי הספר כתוב שהמשורר יוסף ברודסקי הגדיר את ספריה של פלא יאגי כפרוזה מופלאה, זמן קריאה: ארבע שעות. ובכן אני קראתי בשני הסיפורים בערך כשבוע, אבל זה לא באמת משנה, מצידי אפשר לקרוא את הסיפורים הללו במשך שנה שלמה.
כל משפט או סצינה בסיפורים הללו הביאו אותי לחשוב, לא לחשוב זה לא לחשוב אלא לרחף ביני ובין מחשבותיי וזכרונתיי, אוהב שזה קורא לי בזמן קריאה. התחושה החולמנית הזאת המרפרפת הזאת שבאה משום מקום הכמעט מתחככת בסיטואציות החיים שלי. כמעט כמו להקשיב למוזיקה.
שני הספרים במקבץ הזה עוסקים בזכרון של המספרת, אם כנערה בפנימיה ויחסיה עם הסביבה והוריהם ואם כנערה בטיול עם אביה בשיט אל האיים היווניים. בשניהם מבט מבוגר מפוכח לא רומנטי לא נוסטלגי לא נכסף וגם לא ממש מבקר אל אירועים שעצבו את האישיות של המספרת. אני גם לא הבחנתי בטריגר כזה או אחר שעורר את הסיפור להפוך לסופר וזה מצא מאד בעיני.
מופלא והתרגום מצוין.