ברונו גוסס, חוקר עכבישים לקראת סוף חייו, בעל בית דפוס ברוב חייו, חי עם חתנו, עוזרת ועוזר בית שהם קרובי משפחה. מנסה להשלים עם בנו שלא דיבר איתו שנים שחי עם אשתו ואחותה באותו בית. עלילה מסואבת של התאהבויות ובגידות שלא תבייש אף אופרת סבון.
אך זהו סיפור מלא באירוניה כמו שאני אוהב. הגברים שם מוצגים כנוכלים, נצלנים ואנשים קטנים שלא אכפת להם מאף אחד מלבדם, מנגד הנשים כנועות משהו אך על סף התפוצצות ואכן עוברות איזה מהפך מסוים כנדרש בסיפור.
כורי העכביש הם הדימוי המרכזי בסיפור, הכל סבוך ודק, הכל הישרדותי ולא מתחשב. אבל בגדול זה סיפור על אהבה, יותר נכון על התפשרות אהבתית שנוהגים לעשות לטוב ולרע.
פחות התחברתי לתרגום, בכל זאת עברו כמה שנים וגם לפעמים הדמויות דיברו כאילו היו ספר פילוסופיה/פסיכולוגיה שזה די נחמד, בגיל 20 הייתי עף על זה.