בפרוזה אני מחפש את השירה, ובשירה אני מחפש את הפרוזה. אני אוהב רומנים שכתובים יפה לא בהכרח נקי, רומנים שעושים מעשה אונן במילים כמו שכתב קורצוויל על ס. יזהר בספר אחר שלו 'ימי ציקלג', כן אני אוהב את השפשוף ואת התחכחות הזאת במילים במיוחד בפרוזה.
לא קראתי את ס. יזהר עד 'מקדמות' ותמיד המליצו לי לקרוא במיוחד בגלל מה שכתבתי קודם, וכן יש פה אוננות מילולית, מתונה הייתי אומר וזה יפה לאללה. ויש סיפור המספר את ילדותו של הגיבור בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת של ראשית ההתיישבות, העליה, הקשיים, המחסור, חיי הלילה של תל אביב, המתח עם השכנים, הספרות, המקומות מסביב. בכל פעם שאני קורא סיפורים המתרחשים בתקופה הזאת יותר ויותר בא לי אם היה מתאפשר לי להיוולד לתקופה הזאת.
קראתי שנורית גרץ ניסתה ללמד את ס.יזהר אבל התלמידים שלה טענו שזה קשה מידי, לא מובן, יש בזה משהו אבל לפעמים הספרים הכי קשים לקריאה מעבירים הכי טוב את חווית הקריאה.