אפתח ואומר שיוסי סוכרי הוא האדם היחיד שגרם לי בעקבות הספר הזה להקשיב לאלבום של קינג קרימזון מהתחלה ועד הסוף.

נאלצתי בעמודים הראשונים להתמודד עם לכאורה עוד סיפור על גבר בן 50 סוג של מצליח החווה גירושים מאשתו, אמרתי לעצמי, מה זה על זה אני הולך לקרוא? ובכן לא, זה ספר שהוא הרבה הרבה יותר מזה. והוא מרגש בטירוף.

נמשיך, בתיכון למדתי מונח סוציולוגי הנקרא מערך סטטוסים בגדול זה על הסטטוסים שאנחנו אוחזים כאנשים, אנחנו יכולים להיות אבא, בן, מאהב, מרצה באוניברסיטה ובתוך המערך הסטטוסים נוצרים קונפליקטים. אז על אותו מושג באמזלג יש 'מערך הגירות' או 'מערך זרות' כלומר אדם יכול להיות מהגר בין הילדים שלו, בין החברים שלו, בעיר בה הוא נולד.

אמזלג, בן 51 מרצה ומורה לפילוסופיה, בן להורים ממרוקו ולוב אב לשניים, מאהב, מתחבט, מתייסר, מגשים את עצמו, מחייך, מזיין ואוהב. בעל טעם מאד מסוים בבגדים, אוהב ללבוש ג'ינס ליוויס לבנים. שואל את עצמו כל מיני שאלות של זרות והגירה. איפשהו הזכיר לי דמות בספרים של מישל וולבק בקטע טוב!

זהו ספר סופר מרגש וחכם. סצינה זכורה במיוחד, בה אמזלג ובת זוגתו מטיילים בתל אביב בטיול מאד ארוך, אני אישית הייתי מתעייף בטיול כזה, מצפון לדרום ממערב למזרח. ואיפשהו זה גם סיפור אהבה לתל אביב.