הייתי בן 16 כשהספר יצא, באותם זמן מלבד מוזיקה התחלתי להתעניין בעיתונות ובביקורות, בסופי שבוע הייתי קורא באדיקות את שלושת העיתונים המרכזים ומשום מה זכור לי היטב הבאז שהספר הזה יצר, אני רק לא זוכר מה היה בהייפ.
רק עכשיו, כמה שנים טובות אחרי, קראתי את מחזיר אהבות קודמות ובתוכי כבר יש כמה קנזים ובעיניי הוא הסופר הכי טוב שיש ויחד עם זאת חצי מהספר הרגשתי כאילו אני קורא גרסה מעודכנת ולא בהכרח משודרגת של 'האישה הגדולה מן החלומות' אבל לספר יש קצב משלו, הוא עולה ועולה ועולה לאט לאט עד הסוף. לא אעשה ספויילרים.
קנז בעיני הוא מאסטר של יצירת הוויה ומהות בכמה משפטים בודדים, כל דמות שלו היא ריאליסטית ובאותה הזמן דמיונית פנטסטית. כל דמות שלו היא כמו השכן ממול וכל מה שאפשר לפנטז עליו וזה ניכר גם כאן במחזיר אהבות קודמות.